מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?

כך שאלה האמא החורגת של שלגיה את המראה בכל בוקר.

כאשר קיבלה תשובה שהיא הכי יפה היא היתה המאושרת באדם, אבל ביום שהמראה אמרה לה ששילגיה היא הכי יפה בעיר, היא זעמה, ניפצה את המראה ותכננה איך להרוג את שלגיה.

למה היא לא הסתפקה בלשאול את המראה האם היא יפה? למה היא צריכה להיות הכי יפה בעיר? הרי תמיד יהיו אנשים יותר יפים, יותר חכמים, יותר מצליחים, יותר כל מיני דברים מאיתנו.

עצם ניסוח השאלה והרצון להיות הכי טוב גורם אומללות לבן אדם שמשתית את הערך העצמי שלו לפי מדידה של נתונים והשוואה לאחר.

זה תופס אותנו בשלל דוגמאות מהיומיום כמו איך אנחנו כהורים, כבני זוג, כחברים, כאנשי מקצוע, מראה חיצוני, כמה אנחנו מרוויחים, סטאטוס חברתי ועוד..

נראה לי להיות "הכי טוב" בכל דבר נותן לטיפה רגעית לאגו אבל להיות לבד באולימפוס זה פחות כיף.